מנהלת האגף לחינוך יסודי בעיריית אילת גילתה שבכתבה שפורסמה בעיתון המקומי לפני כ-5 שנים, נטען שניצלה את מעמדה כדי לסייע לבנה לצאת לטיול נחשק. בימ"ש השלום פסק לה 80 אלף שקל אך לפני שבוע, בית המשפט המחוזי הפחית מעט את הפיצוי על הפרסום הפוגעני.

הכתבה, שכותרתה "הורים זועמים: 'מנהלת אגף החינוך בעיירה פעלה על מנת להוציא את בנה למסע ישראלי", פורסמה לפני כחמש שנים בעיתון המקומי הוותיק "ערב ערב באילת".

בכתבה, שהופיעה גם באתר האינטרנט של העיתון תחת הכותרת "הבן של מנהלת אגף החינוך בעירייה שווה יותר?", נכתב כי המנהלת ניצלה את מעמדה בעירייה כדי להכניס את בנה לרשימת התלמידים שייצאו לטיול מיוחד מטעם בית הספר.

 

בשנת 2012 הגישה המנהלת תביעת לשון הרע על סך 200 אלף שקל לבית משפט השלום באילת. התביעה הוגשה נגד העיתון ומספר בעלי תפקידים, בטענה שפגעו בשמה הטוב בפומבי וגרמו לה לנזקים. בנוסף, המנהלת דרשה את הסרת הכתבה מאתר האינטרנט.

לפני מספר חודשים, קיבל בית המשפט את תביעתה באופן חלקי, כאשר קבע שמדובר בפרסומים שהופצו בחוסר אחריות עיתונאית ופגעו בשמה הטוב של המנהלת. העיתון ויתר הנתבעים חויבו לפצות אותה ב-50,000 שקל על לשון הרע, ב-30,000 שקל עבור עוגמת נפש ובתוספת 30,000 שקל הוצאות משפט. עם זאת, העיתון לא חויב להסיר את הכתבה מהרשת.

פסק הדין לא סיים את הפרשה, שכן הצדדים הגישו ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המנהלת טענה כי בשל חוסר תום הלב של המשיבים ורשלנותם בבדיקת העובדות, יש לחייב אותם בתשלום פיצויים והוצאות משפט גבוהים בהרבה, וזאת בנוסף להסרת הכתבה.

לעומתה, המשיבים ביקשו לבטל את חבותם בפיצויים וטענו כי גם אם טעו בחלק מהטענות, הביקורת על התנהלות המנהלת הייתה מוצדקת. עוד הם טענו כי בית משפט השלום לא היה מוסמך לפסוק לה פיצוי כפול ללא הוכחת נזק – גם על לשון הרע וגם על עגמת נפש.

 

זכאית לפיצוי, אבל לא כפול

השופט אריאל ואגו קבע כי אין מקום להתערב בקביעה העקרונית של בית המשפט הקודם, לפיה המשיבים פרסמו את הכתבות הפוגעניות מבלי שהוכח שהמנהלת ניצלה את מעמדה לרעה. השופט אף נענה לבקשת המנהלת והורה להסיר את הכתבה מעל דפי הרשת.

עם זאת, השופט קיבל את טענת המשיבים, לפיה בית המשפט לא היה מוסמך לפסוק לטובת המנהלת פיצוי כפול עבור הפגיעה בשמה הטוב, שכן חוק לשון הרע אינו מאפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי (סכום הפיצוי הנקוב בו) לצד פיצוי על נזק לא ממוני כמו עגמת נפש.

בסופו של דבר, השופט ואגו החליט להותיר את הפיצוי הגבוה שקיבלה המנהלת על לשון הרע ולבטל את שנפסק לה על עגמת הנפש. בתוך כך הוא דחה את בקשת המנהלת להגדיל את הפיצוי שנפסק לה בעילת לשון הרע, מאחר שלטעמו ההשמצות לא היו פוגעניות במיוחד.

המנהלת חויבה בהוצאות שכ"ט ועו"ד בסכום מתון של 5,000 שקל.

 

ב"כ המערערת: עו"ד צ. גלמן, עו"ד ד. אזולאי-רגב 

ב"כ המשיבים: עו"ד ט. ליבליך


עורכת דין ענת נומקין עוסקת בדיני לשון הרע

**   הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

סגירת תפריט